קל לדבר!

בטח אתם שואלים את עצמכם, איך אפשר לשפר כל הזמן את עצמנו? לסדר כל-כך הרבה מקומות בגוף? ולהיות כל הזמן מודעים לעצמנו?

 

לעזרתנו תמיד: רצפה; כסא; מיטה.

אנחנו לא מעופפים ותמיד נמצא מעל איזה שהוא בסיס מוצק.

הבסיס הזה יעזור לנו תמיד! בסיס הרצפה-יעזור לנו בעמידה, הליכה, ריצה, דילוגים וריקודים. בסיס הכיסא-יעזור לנו בישיבה במשרד, במכונית, בבית הקפה ובכורסת הטלוויזיה ובסיס המיטה-יעזור לנו כשנימצא במנוחה, שינה ועוד.

​

​

ומה זה קשור ליישור הגוף? לאבחנה איך מצבנו? נכון? לא נכון?

ובכן שלושת הבסיסים האלו, שהם מחוץ לגוף שלנו עשויים לתת לנו הרבה מידע על מצבנו. מעצם ההשענות עליהם עוברת אבחנה למערכת החישה שלנו שאם נתרכז בה, היא תספר לנו באיזה מצב גופנו נמצא על הבסיסים. אפשר יהיה לשים לב לדברים כמו: משקל לא שווה בין שני הצדדים שלנו.

צד אחד של הגוף לחוץ יותר מהשני למשטח הבסיס, מה שאומר שהגוף שלנו נשען על צד אחד יותר מהשני. במקרה כזה גוף שנשען על רגל אחת יותר מהשנייה, עלול להיות מעוגל לכיוונה ובטוח שייצור לחץ מרוכז על חוליות הגב התחתון ומפרקי הרגל. זה מסביר מדוע יש כאבי גב או רגליים. יכול לשקף את מצבנו העכשווי, ואת האפשרות לשנות בשנייה אחת את מצב הגוף למאוזן יותר. כתוצאה מכך להוריד את הלחץ שהיה בגב וברגליים ואת הסבירות לכאבים בעתיד. "האין זה נפלא?"

​

חשוב להתייחס לכסא, לרצפה או למיטה כמו עור שני שנמצא איתנו כל הזמן, כמו "מכשיר שקט שתמיד עוזר לנו",  כמו "החלק המשלים שלנו". המקומות החיצוניים לגופנו עליהם אנו נמצאים, מספקים לנו feed back בלתי פוסק על מה שקורה בינם לבין הגוף שלנו. דרכם מקבלים מידע: היכן איך וכמה לשפר את מצבנו. השלב הראשון, לפני הכל, להתייחס לבסיס, למצוא את נקודת האמצע שלנו לאזן את עצמנו לאורכה..

נשענים על הצד.

​

זה קורה כאשר קבוצת שרירים אחת דומיננטית ומורגשת יותר על הבסיס שלנו יחסית לשרירים שלידה. דוגמה נפוצה ומוכרת היא "פלטפוס", בה "קשת" כף הרגל ישרה יותר ומשקל הגוף נלחץ לתוכה. במקרה זה נרגיש על הרצפה בזמן הליכה ועמידה את השרירים הפנימיים בכף הרגל יותר מהחיצוניים. פס האורך שנמשך בין הבוהן לעקב לחוץ יותר לרצפה, וקן האורך בין האצבע הקטנה לעקב במעט ריחוף. יש אנשים שהליכתם במצב הזה תראה מאוזנת לחלוטין, אך האבחנה שלהם במגע הלא אחיד תעזור להם לאזן את משקל גופם על כל כף הרגל. ומה זה ייתן? השרירים והמפרקים של הרגל יתפקדו בצורה נכונה יותר. זה ישנה את מצב מפרקי הקרסול שיתארגנו אחרת, מה שישפיע על הברך מעל ומשם לאגן ולגב התחתון. 

​

איך נצליח לסדר את כל חלקי הגוף במקומם הנכון?

למטרה זו עוזרת לנו הראייה שכל מקום בגוף הוא חלק מפאזל של הרבה חלקים, לכל חלק יש בן זוג מקביל בצד השני של הגוף. כל חלק שרוצים ליישר, לתקן את מיקומו, להרגיע, או להוסיף לו אנרגיה אינו עומד בפני עצמו, הוא כמו כף מאזניים מול צידו השני. התמונה הפנימית הזו של מאזניים, המאזנות שני צדדים, עוזרת "לראות" את הגוף במצב מושלם יותר. בכל יישור צד אחד של הגוף יתיישר גם צידו השני. הימין יתיישר עם השמאל, הלמעלה עם הלמטה, הקדימה עם האחורה. כך שבדרך לסידור חלק מסוים, יחזרו יחד איתו למקומם גם חלקים מסביבו שקשורים אליו, וכולם יתיישרו עם הפאזל  הכללי.

​

לדוגמה: דברנו ב"נייד" כשהוא צמוד לאוזן ימין שלנו ושמנו לב שהראש והצוואר שלנו נטויים ימינה לכיוונו. אחרי זמן מה, נרגיש אי נוחות וניישר את הראש. מה עשינו? בשיטת ANA-TOMY הגישה לתיקון היא דרך הסתכלות אחרת. שחררנו את המוקד הכפוף והלחוץ על ידי יישור הקו הימני של הצוואר לכל אורכו מהכתפיים לראש. צרפנו לתנועת היישור תשומת לב גם לצד השני של הצוואר. דאגנו ששני הצדדים יהיו ישרים ומקבילים. כך, יישור הצוואר יישר את הראש מעליו, שחרר את הלחץ בחוליות הצוואר וכן את הלחץ על הכתפיים ובית החזה המחוברים לצוואר.

זוהי דוגמה לארגון בשיטת "ANA-TOMY", חלק אחד יחד עם זה שמעליו ומתחתיו. צורת ארגון זו משאירה לכל מי שמסדר את גופו, מקום לאינטרפרטציה אישית לגבי אופן הארגון. לאחד יהיה קל יותר ליישר את הגוף באמצעות קו האמצע של גופו לשני דרך יישור החלק הקדמי מול האחורי.

זו הכוונה של השיטה.

 

איך אפשר להישאר כל הזמן ישרים?

למשל, איך אפשר להישאר עם הגב העליון ישר כל הזמן?

נרחיב מספר מילים על הכתף, הידעתם שהכתף הוא חלק מהגב העליון וצומת לשלושה איברים? 1.לעצם החזה הרוחבית מלפנים, 2.לעצם השכמה מאחור, 3.ליד בצד הגוף. בשיטת אנה טומי לומדים למקם את שלושת האיברים האלו במקומם. כאשר משפרים מיקום איבר אחד מהשלושה, הוא מזיז את השניים הנותרים המחוברים אליו גם למקומם. זה נותן לנו שלוש אפשרויות לסדר את הגב העליון, וזה חשוב כי תנועות ומצבי הגוף משתנים כל הזמן. מאידך שלושת האיברים מושפעים גם לרעה אחד מהשני, מסיטים אחד את השני וגם את הכתף. זה קורה כאשר הכתפיים כפופות לפנים ברפיון, או מתוחות לאחור בזקיפות יתר, או לוחצות את חוליות הצוואר כשהן "גולשות" מעלה בעת מתח פנימי. מתחברים למצבים האלו? הם מלווים אותנו לפעמים שעות רבות. כך שאם תדעו לייצב אפילו אחד מהם, תרוויחו! בית החזה יפתח, הנשימה תהייה טובה יותר, תהיו גבוהים יותר, פחות כאובים ולחוצים.

  

מאידך, השיטה שלנו לוקחת כעובדה את הנתון שהדינאמיקה הפנימית  מבלגנת את הגוף כל הזמן, כל פעם במקום אחר.

מכירים את המשפט שמתחיל: "הגב שלי כפוף מאז שאני מכירה את עצמי", וממשיך "גם לאימא שלי יש גב כזה" ומסיים בחותמת "זה גנטי"! אכן?

זוהי עובדה שמשמשת כנקודת התחלה חיובית בשיטה, כי ממנה מתחילים לשפר את המצב. החלטתם להתיישר ואחרי זמן מצאתם את עצמכם שוב כפופים? אל תכעסו על עצמכם! אל תרגישו מאוכזבים מעצמכם, זה טבעי! זו המציאות אצל כולם ואתם בנקודת התחלה טובה. בלי שתשימו לב הכפיפה החוזרת שלכם תקטן בכל פעם, תהייה לחוצה פחות, וקרובה יותר למצב הישר שלכם. זאת משום שהגוף מפנים את הקלות והנוחות של מצבו הישר, בו הוא מחזיק את עצמו ללא מאמץ, היות וכל חלקיו משולבים בהתאמה אחד מעל ועם השני.

ויש משפט אחר האומר: "אני מתאמן, רץ, עושה מתיחות שומר על גב זקוף, ו...כואב לי הגב". גם כאן נקודת ההתחלה מתייחסת ליישור הגב והריווח שלו.

 

עקרונות השיטה:

*מייצבים את הגוף על אמצע הבסיס שלו.

*"מרימים" עליו את הגוף מעלה מהרצפה או הכסא.

*מיישרים את פאזל חלקי הגוף אחד מעל ומול השני.

*מרווחים בין חלקי הפאזל.

*מרפים מטה, מלפנים ומאחור את המתח באיברים ובשרירים.

כדי להשאיר את הגוף מאורגן כמה שאפשר במשך היום, כנראה שנבחין לאורך הפעילויות שלנו בשינויים כמו: מקום (כתף) ש"צנח מטה", ונחזיר אותו למקומו. מקום שהתכווץ ממתח (הבטן), נשחרר אותו. מקום שהתאבן מלחץ (בית החזה) נשחרר את הלחץ ואת הנשימה במקום. בעיקרון, נחזיר לפאזל הכללי כל חלק שזז ממנו, ונשלב אותו במצב הפיסי והמנטאלי אותו אנו רוצים, יכול להיות רוגע, ערנות או ריכוז.

הגוף מתכווץ ומתקצר כל הזמן גם בגלל תת המודע שלנו, שעובד כל הזמן ובלעדנו. אנחנו בעזרת השיטה יכולים לחדור אליו ולרתום אותו לטובתנו.

 

כוח המשיכה

כוח המשיכה עובד על הגוף שלנו כל הזמן, הוא מושך אותנו מטה, מכופף אותנו ומנמיך אותנו. אנחנו מנסים להקל על עצמנו את נשיאתו, ובעצלנותנו נועלים כל מני מפרקים (כמו הברך), כדי שיהיו לנו מקומות הישענות עם מינימום הפעלה של השרירים. זה באמת מקל, אך שוחק ומכאיב במפרקים. כוח המשיכה עם כובד הגוף לוחצים את הנוזל המסכך במפרקים כמו צבט וגורמים עם הזמן ל"שפשוף" קצות העצמות משני צידי המפרק אחד בשני. כואב!

כוח המשיכה משמש את השיטה שלנו באופן חזק. כוח עליית הגוף כנגד הכסא והרצפה מרים את גופנו מעלה! הוא הכוח היחידי שמעלה, מרווח ומאריך אותנו כנגד כוח המשיכה הדוחס. ההגבהה, ההתארכות והריווח נוצרים מלחיצת הישבן או כפות הרגליים מטה לכסא או הרצפה. ככוח הלחיצה כוח העלייה. כמו כדור שמוקפץ לרצפה וחוזר ממנו באותו הכוח מעלה. כאשר הכדור שלנו "עולה" מעלה, אנו מיישרים על כיוונו את חלקי הגוף. ריווח חלקי הגוף לא נעשה על ידי השרירים, הם לא עובדים, לא מתכווצים, לא מתאמצים בשום צורה. הם צריכים להיות משוחררים כדי להתארך או להתקצר בהתאם לסידור הרצוי לחלקי הגוף. ככל שיהיו משוחררים יותר ונינוחים מטה עם כוח המשיכה כך יאפשרו לחלקי הגוף להגיע למקומם בקלות ובתנועה מזערית (כמו יישור ראש נטוי). דמיינו בדי וילון משי תלויים לרוחב בית החזה מלפנים, ולרוחב חגורת הכתפיים מאחור. בשניהם הבד נופל באווריריות עם כוח המשיכה. זוהי התחושה שצריכה להיות בעור שלנו. הרגיעה של השרירים האיברים ומערכת העצבים, מאפשרת לאיברים הפנימיים לעשות את מלאכתם בלי שמופעל לחץ עליהם. יש לנו מספיק לחצים, לא צריך להוסיף עליהם עוד.  

טונוס אחזקת הגוף

​

שיטת "ANA-TOMY" מיישרת את הגוף בצורה שגם מרגיעה "רעשי רקע" מיותרים. היא יודעת להרגיע אותנו לרמה של "SUPER RELAXATION" וכן לקחת את הרגיעה הפנימית הזו לאזור של פוקוס גבוה, מיקוד מחודד, שמירה על אסרטיביות ואנרגטיות. כך, היא נותנת מענה לתכונות של הכלה עצמית, הכלת האחר ואמפטיה. אך גם על שמירה עצמית ועל העקרונות שלנו.

 

--------------------------------------------------------------------------------------------

ההתייחסות הראשונה היא תמיד לבסיס עליו נמצאים.

מוצאים את נקודת האמצע, מאזנים עליה את שני צידי הגוף ואת הטונוס הרצוי לנו.

*להשיג רגעים של יופי. היופי הוא להתייחס בלי ציניות לדברים. מתוך אמונה בחיות ובטוב וביכולת שלנו להביא שינויי לחיים שלנו..

*יש אצלנו מקומות עזובים מוזנחים "הומלסים" הם צמודים אלנו, ואנחנו לא מרגישים אותם. מקומות אלו מהווים פוטנציאל ליצירת חיות ואנרגיה עבורנו. מצד שני יש בנו מקומות אהובים אליהם אנו חוזרים, בהם אנו משתמשים ונעזרים. כל מקום בגופנו מספר סיפור אחר, מאיר פינה אחרת של הגוף והחיים שלנו, עכשיו ובעבר.